איך התקף הלב שעברתי גרם לי להתחיל לחיות?

עודד קורן

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול: יצאתי להליכה עם הכלב שלי בפארק הירקון, כמו בכל ערב. הראש שלי היה מלא במחשבות הרגילות שמטרידות אדם בן 41: צריך להכין פרזנטציה חדשה ללקוח בעבודה עד יום ראשון, חייבים לחסן את הילד הקטן בטיפת חלב (אנחנו כבר באיחור של חודש וחצי) ומה עם הצימר ההוא שאשתי רמזה לי שכדאי שנסע אליו? אולי אפתיע אותה אתו ליום האהבה…? הרבה זמן שלא היה לנו זמן איכות פרטי.

התקף חרדה באמצע הפארק??

בעודי אוחז ברצועה ומנסה למשוך את בונדי, כלב התחש השובב שלנו, שיפסיק לנבוח על האופניים שחלפו על פנינו (יש לו קטע כזה)- התחלתי להרגיש מן צריבה מוזרה בחזה ואתה הגיעה בחילה איומה. להרגשה ה"נהדרת" הזו לא איחרו להתלוות גם דפיקות לב מואצות, כאלה שאתה מרגיש שהלב עומד לקפוץ לך החוצה מהחזה…

התיישבתי על ספסל בפארק וניסיתי לנשום עמוק. תיארתי לעצמי שכמה נשימות עמוקות יפסיקו את התחושה הנוראית בחזה אבל למעשה, ככל שעברו הדקות התחושה רק התחזקה.

החלטתי לקום וללכת הביתה. "אולי תנוחת שכיבה תעזור לי" חשבתי לעצמי.

כשניסיתי לקום מהספסל הוא פתאום הגיע. כאב חד בחזה. לא כמו מכה או אגרוף…כאב אחר, כזה שמשתק אותך לחלוטין. נפלתי על הארץ ולא הצלחתי לעשות דבר מלבד למלמל "שמישהו יעזור לי".

למזלי הרב, שעות הערב בפארק הירקון הן שעות סואנות במיוחד וזוג צעיר שרץ שם קלט אותי שכוב על הארץ ורץ להגיש עזרה.

הכאב הנורא שהחל בידי השמאלית גרם לי למלמל בקושי אל עבר הזוג: "אמבולנס".

לאחר רצף בדיקות רציני וטיפול אינטנסיבי שכלל לעיסת אספירין בבית החולים, הגיעה האבחנה: התקף לב.

האבחנה לא הייתה פחות מהזויה עבורי. התקשיתי להאמין למשמע אזניי.

התקף לב? אני? מה הקשר?!

אוקיי, זה לא מדויק. יש קשר. אבא שלי סבל ממחלות לב כל חייו, מה שמציב אותי אוטומטית בקבוצת סיכון.

ועדיין, אני רק בן 41! ובכלל, אדם די בריא סה"כ.

טוב, זה שוב לא מדויק. מסתבר שעצם העובדה שאינני אדם בעל משקל עודף או מעשן כבד, לא הופכת אותי לאדם בריא ללא סיכוי לחלות במחלות לב

התקף הלב הזה נתן לי "סטירת לחי" רצינית.

אני חייב שינוי

אני זוכר את עצמי בתור ילד לאבא חולה לב. הלחץ, בתי החולים, הטיפולים והתרופות… אני לא רוצה שכל אלה יהיו מנת חלקן של הבנות שלי, כפי שהם היו שלי.

אני חייב להיות אבא בריא.

מבט חטוף על תפריט התזונה שלי בשנים האחרונות גילה לי אמת מרה: רב התפריט מורכב מארוחות לא סדירות ו80% ממנו כולל ג'אנק פוד. וכן, גם הפלאפל מתחת לבניין בעבודה נחשב ג'אנק פוד.

מבחינת שעות השינה שלי, המצב לא הרבה יותר טוב. לילות רבים אני מוצא את עצמי יושב מול המחשב עד השעות הקטנות של הלילה, בניסיון להכניס עוד כמה שינויים למצגת כזו או אחרת או להספיק למלא דו"ח מסוים לעבודה. אני לא בטוח שישנתי יותר מ-5 שעות מאז קודמתי לתפקיד הבכיר במשרדי.

היה עליי להתעמת מול הרגל מזיק נוסף: העישון.

אמנם אני לא מאלה שתמיד אפשר למצוא עם סיגריה בפה, אבל אני בהחלט "גונב כמה שאכטות" בין פגישה לפגישה בעבודה. שלא לדבר על זמני מילואים, בהם אני סוג של קטר במדים…

חישוב מסלול מחדש

ואז הבנתי את זה. למעשה, רק אדיוט מוחלט היה מתעלם מנורת האזהרה הזו לגבי מצבו הבריאותי. זו לא נורה- זה פרוז'קטור.

השלב הראשון היה להרכיב לעצמי, באמצעות תזונאית, תפריט חדש ובריא.

לא, אני ממש לא טוחן חסות כל היום כאחרון הדוגמניות. אני פשוט אוכל ארוחות מסודרות שכוללות בהן מרכיבים בריאים ומשביעים כמו לחם מקמח מלא, עוף רזה, ירקות, פירות, שקדים ואפילו מתוקים, במידה כמובן.

הדבר הנוסף אותו הוספתי לתפריט שלי, ע"פ המלצת רופא, היא צריכה יומית של אבקת סופר- פוד המשפרת את תפקודי הלב. מדובר למעשה בתוסף העשוי מענבים וכולל בתוכו את כל סגולותיהם, ללא הסוכר והקלוריות. התוסף משפר את בריאות הלב ומונע חסמי עורקים, דבר המונע את התקף הלב הבא, במידה והוא תכנן להופיע.

השלב הבא היה לבנות לי תכנית אימונים. אז אמנם עוד לא נרשמתי לתחרות "איש הברזל". אבל כן הוספתי לשגרת היומיום שלי הליכה של 20 דק' בפארק, שלוש פעמים בשבוע. גם בונדי אוהב את הסידור החדש.

השלב השלישי ואולי הקשה ביותר, היה להיפטר מהסיגריות. אני מודה, אני עדיין גונב אחת או שתיים בשבוע, אבל אין שום קשר בין המינון החדש לקודם. אני סוף סוף נושם.

"אני" חדש

לאט ובהדרגה, התחלתי לחבב את אורח החיים החדש אותו אימצתי. האכילה הבריאה וההימנעות מאוכל מהיר כמו פיצות, צ'יפס ומנות פלאפל למיניהן גרמו לי להרגיש קל ורענן יותר (ואפילו להיכנס למכנסי ספורט מימי התיכון), רמות הסוכר והאלכוהול בדם שלי צנחו בזכות תוסף התזונה אותו נטלתי, ההליכות הפכו לריצות קלות, וההימנעות מעישון הפסיק לי את השיעולים והליחה שהיו מנת חלקו של הגרון שלי בשנים האחרונות.

החלטתי לווסת את הלחץ ואת שעות המחשב שלי לצורך העבודה ולהקדיש מספר רב יותר של שעות לשנת לילה טובה. כזו שאתה קם ממנה "כמו חדש".

התחלתי להרגיש פחות כבד ועייף במהלך היום. התחושה הגופנית הכללית נהייתה חיונית יותר ואתה גם מגיע מצב הרוח המרומם שנותן פייט רציני לסטרס אתו התמודדתי בשנים האחרונות.

למעשה, השינוי גרם לי להרגיש כל כך טוב ובריא עם הזמן, שהוא רק "פתח לי את התיאבון" בנושא. התחלתי להוסיף אימוני שחייה וריצה קלה לשגרת האימונים שלי ובשבוע שעבר, אפילו סיימתי את מרתון ת"א! אם הייתם מספרים לי לפני שנתיים שאשתתף באיזשהו מרתון הייתי צוחק או אומר שאתם משוגעים.

עם השינוי הגופני אותו עברתי, משהו בחשיבה ובסדרי העדיפויות שלי התחיל להשתנות גם כן: עם כל הקלישאה שבדבר, הבנתי כי החיים קצרים ואני לא רוצה "לבזבז" אותם על מחשבות מטרידות ופרזנטציות. אני רוצה לישון עם אשתי והבנות המתוקות שלנו באוהל על שפת הים, אני רוצה לקפוץ עם הילדות על המיטה ואני רוצה להכין להן כל בוקר סנדוויצ'ים עם הממרחים שכל אחת מהן אוהבת במקום לשאוג עליהן שיזדרזו כי אני מאחר לפגישה.

אני יכול לומר בפה מלא (בירקות ירוקים) כי לא הרגשתי כה חיוני, בריא ושמח מאז שהייתי בן 16. אני מרגיש כי התקף הלב המפתיע אותו עברתי הוא המתנה הכי גדולה שקבלתי בחיי.

הוא שינה את הדרך בה אני מתייחס למשפחה שלי, לגופי, לעצמי. הוא עשה אותי אדם שלם יותר ובעיקר, הוא העניק לבנות שלי אבא בריא.