איך קרה שהלכתי לקנות תחבושות היגייניות לאשתי וחזרתי צעיר ושובב?
בשנים האחרונות, מאז הפכתי לאבא, הבקרים של ימי שישי הם הזמן שלי עם עצמי.
למעשה, זהו הזמן היחיד שלי עם עצמי מאחר ובכל שאר ימות השבוע אני עסוק בקריירה שלי או בגידול הילדים התובעני (שלושה, תודה ששאלתם). זו גם הסיבה בגללה לא הגבתי כל כך טוב כשאשתי "הפילה" עליי את מטלת הקניות ב"סופר פארם" בשישי האחרון. גם ככה אני לא איזה אוהד גדול של סופרים וחנויות, אז לשלוח אותי לשם ועוד ביום הכי עמוס בשבוע זו כבר התאכזרות לשמה.
לאחר כמה ניסיונות התחמקות כושלים ("נראה לי שאני חולה" , "נראה לי שסגרו את הסניף ", "נראה לי שעומדת להיות השתלטות חייזרים על כדור הארץ") הבנתי שאין לי הרבה ברירות ושמתי פעמיי אל עבר הקניון הקרוב. 50 דקות אחרי (44 מתוכן היו עמידה בתורים), כשידיי עמוסות בשקיות מהסופר, הייתי מוכן למשימה האחרונה, או במילים אחרות – הבילוי המועדף עליי: קניית תחבושות היגייניות לאשתי. אין לי מושג למה הסיפור הזה טרם נבדק נוירולוגית, אבל באופן אישי, תמיד מדהימה אותי העובדה שאשתי נותנת לי הנחיות מפורשות לסוג המוצר אותו היא צריכה (כולל תמונה מצולמת!!!) ובחיים- אבל בחיים- לא קרה שהבאתי לה את מה שהיא התכוונה אליו בדיוק.
אהבה (מוזרה) ממבט ראשון
בדרכי למדף התחבושות, צדו עיניי צעצוע מעניין. אני לא ממש מאלו שנוטים להתעכב במחלקת הבישום אבל משהו במוצר הזה, שקצת מזכיר משחק הרכבה, משך את תשומת לבי ברמה כזו שהייתי חייב לגעת בו.
בתור גבר שמשתמש כבר 15 שנה באותו הבושם, לא הייתה לי שום תכנית לרכוש את הבושם המסקרן, אבל אם כבר הרמתי אותו, חשבתי לעצמי, אולי נבדוק מה הניחוח שהחבר הזה יודע להפיץ. צורתו הסקסית של הבקבוק – המזכירה גליל עם כדורי אקדח מוטמעים- גרמה לי להרגיש לרגע כמו כוכב מערבון ולא כמו בעל שעומד לקנות לאשתו תחבושת הייגניית. התזתי על עצמי כמות קטנה מהבקבוק המפתה. ואז קרה הקסם.
מכירים את זה שריח זורק אתכם לתחושות נשכחות שפעם חשתם? מכירים את זה שאתם עומדים באמצע מחלקת קוסמטיקה ודיילת היופי שואלת אתכם "אדוני? אדוני?! הכל בסדר איתך??"
יודעים מה? צפייה בסרטון הפרסומת של הבושם תסייע לכם להבין מה היתה ההרגשה שלי באותם הרגעים:
תעוזה וחופש בתוך האף שלי
בשנייה הראשונה שהרחתי את הריח זיהיתי התפרצות חושנית של ג'ינג'ר ולימון, אבל לא מהסוג ששמים בתה כשחולים אלא מהסוג הפראי, שצומח בטבע בחופשיות. בפעם השנייה שהרחתי את הריח, יכולתי לחוש בשלושת הכוכבים האחרים שהוכנסו לבקבוק: הל מגואטמלה, וטיבר מהאיטי ושעועית מברזיל. השילוב המשוגע הזה יוצר מן ניחוח צעיר, חושני ומשמח. לא סתם הציפו אותי תחושות נעורים וחופש. הריח פשוט השתלט עליי והציף אצלי תשוקות מתוקות. הוא לא הרגיש לי כמו עוד בושם רגיל, הוא הרגיש לי "אני"- אבל "אני" רענן ונטול דאגות. בדקות שהגיעו אחרי, מצאתי עצמי סוגר-פותח-מתיז-מסניף את הריח וחוזר חלילה. זה הפתיע אותי כי אני ממש לא הטיפוס הזה ש"נתקע" על מוצרים, בטח לא על בשמים…
ואז הבנתי. הבנתי את מה שהבינו טוב ממני ב AZZARO.
בסופו של דבר, בכל אחד מאתנו הגברים, מסתתר ילד. ילד שאוהב לשחק ולהרכיב צורות גאומטריות מגניבות, גם אם הן באות בתור בקבוק בושם. בתוך כל איש משפחה עם עבודה ומשכנתא "על הראש" מסתתר ילדונצ'יק שרוצה לפעמים להשתטות ולהרגיש חופשי וכל גבר, ללא יוצא מן הכלל, רוצה להרגיש כובש, מפתה, צעיר ושובב. זו הסיבה לכך שאנו ממשיכים לבנות את משאית הלגו של הילדים שלנו, גם הרבה אחרי שהם עצמם כבר עברו למשחק אחר.
זו הסיבה לכך שאנו יושבים לראות עם הבן שלושה פרקי "בוב הבנאי" ברצף ונהנים יותר ממנו לראות את בוב מתקן מבנה עם מפתח שבדי.
זו הסיבה לכך ש90% משחקני ה"סוני פלייסטיישן" בעולם הם גברים
וזו הסיבה לכך שמצאתי את הבושם שלי ל-15 שנים הבאות.
