מאבקי הבוקר עם בת ה-4 הלכו ונעלמו – והחיים חזרו למסלולם

מאז שבני הקטן נולד, התחילו קשיים עם אחותו בת ה-4, שהלכו והרסו לנו את הבוקר, ואת האווירה בבית בכלל • לאחר שפניתי לגורם מקצועי, גיליתי שהשינוי מתחיל מבפנים, עשינו סדר בבלגן – והחיים חזרו למסלולם האוהב והשמח

במשך חצי שנה, מאז שאורי נולד, החיים שלנו השתנו מהקצה אל הקצה – והתחילו קשיים מסוג שלא הכרנו.  

עדי, אחותו בת הארבע, השתנתה ללא היכר, כשהקנאה באה לידי ביטוי בהתנהגות כועסת, ריבים חוזרים ונשנים, היא נהייתה אלימה וכל הזמן הרגשנו שהיא "נכנסת איתנו לפינות". הכל הלך קשה. זה התחיל בבוקר לפני הגן, והמשיך מהרגע שחוזרים מהגן. עשיתי את כל המאמצים לבלות איתה כמה שיותר ולתת לה תשומת לב, ובכל זאת שום דבר לא הספיק.

הגעתי למצב שכל בוקר הוא מאבק עם בתי – וכל היום נהרס 

הגענו למצב שאנחנו קמים בבוקר וכל בוקר הוא מלחמה. היא לא רוצה ללבוש את הבגדים שאני מביאה לה, היא לא מוכנה לעשות כלום אם אני לא עושה בשבילה. וכמעט מיותר לציין, שהבוקר הוא גם ככה לחוץ, אנחנו צריכים  להתארגן בעצמנו וגם לארגן אותה ואת אורי, והיא פשוט שאבה מאיתנו את כל הזמן והאנרגיות… לא הספקנו לעשות כלום. הכל בריבים וצעקות וכעס. לפני שאורי נולד, היה לי כמובן יותר זמן להתארגן בבוקר וגם עדי לא התנהגה ככה.

הבנתי שיש פה בעיה אמיתית – והחלטתי לפנות לגורם מקצועי

תוך כמה שבועות, הבנתי שיש פה בעיה והרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך ככה.

התייעצתי עם חברה שיש לה תאומים, וילד חדש שנוסף למשפחה – וגם שם היה מאוד קשה "לג'נגל" בין כולם ולרצות את כולם והתחיל כאוס כללי. החברה המליצה על אימון והדרכת הורים, ושלחה אותי לאשת מקצוע שעזרה להם מאוד – מאיה ראובני. החברה סיפרה שהגיעה לעשרה מפגשים עם מאיה, אחת לשבוע, והמצב פשוט השתנה מהקצה אל הקצה. החלטתי שאין לי מה להפסיד, ולפעמים, כשיש בעיה אקוטית בחיים האישיים, כדאי להיעזר בגורם מקצועי במקום להמשיך ולהיאבק לבד. ובמיוחד בהורות, שהיא מאתגרת כל כך גם ככה.

כשגיליתי מה גורם לבתי להתנהג ככה – התחלתי להבין איך לשנות את המצב

הגעתי למפגש עם מאיה, סיפרתי לה על הקשיים המשפחתיים שלנו, ובעיקר על הבקרים עם עדי. 

בהדרכתה של מאיה, מיקדנו את הקושי, והתחלתי להבין מהו שורש הבעיה של עדי, ומה גורם לה להתנהג ככה. הבנתי שלאחר שאורי נולד, באופן טבעי תשומת לב רבה הוסתה ממנה אליו, וזאת היתה הדרך שלה להשיג אותה בחזרה. היא פשוט עשתה הכל כדי להשיג את תשומת הלב שלי. 

התחלנו בזה שהבנו שכדאי לקום רבע שעה קודם כדי להתארגן באווירה רגועה. את אורי השארתי ברבע שעה הזו עם אבא, ואת עדי הערתי אני, כדי שנהיה רק אני והיא ביחד, עם נשיקות וחיבוקים ואפילו "בזבזנו" עשר דקות על התכרבלויות יחד במיטה. את הבגדים היא בחרה ערב קודם, כך שזה מנע את כל הריב של הבוקר. בנוסף, בחזון ההורי שלי הבנתי עד כמה עצמאות הוא ערך שחשוב לי להנחיל לילדיי וזה עשה לי סדר בראש לגבי העניין שאני צריכה לשחרר את עניין הבגדים. הבנתי ששם זה מתחיל. הבנתי שאני צריכה לתת לילדה שלי את האפשרות לבחור לעצמה בגדים – כן, גם אני לא אוהבת את הבחירה, כי זה שלה וככה לומדים (כמובן שמראש לא שמתי באופציות בגדים שאני לא רוצה שהיא תבחר). 

ברגע שעדי הבינה שאני שם בשבילה , היא כבר לא באמת היתה צריכה אותי. היא הסתדרה לבד מצוין. ברגע שהלחץ ירד מאיתנו, זה הורגש מיד גם בהתנהגות שלה. 

מה שבעיקר עשה את השינוי היתה ההבנה שהשינוי הוא אצלנו. אנחנו צריכים לשנות משהו, ואז גם הילדים ישנו את ההתנהגות – ולא ההפך.

לא ידעתי כמה מהר החיים יכולים לחזור למסלולם והיום נראה אחרת

לא האמנתי איך בשלושה חודשים (12 מפגשים) אפשר לעשות כזה שינוי. אני חושבת שהשינוי הגדול נבע מזה שאני ובעלי הבנו שאנחנו צריכים לשנות. שמשהו בהתנהגות שלנו מעורר את הכאוס שנוצר. 

עצם זה שישבנו וחשבנו על הדברים, ששאלנו את עצמנו בראיה הרחבה יותר מה אנחנו רוצים בכלל עזר לנו מאוד לשים מטרות ולפעול להשיג אותם. המפגשים עם מאיה עזרו לי להבין מה נכון לנו – ובהתאם לזה לפעול. 

לשמחתי לא רק שהבוקר שלי השתנה, כל הראיה שלי השתנתה. הרבה יותר קל לי להבין היום איך לצאת ממאבקי כח ואולי אפילו אעז לומר – איך לא להיכנס אליהם מלכתחילה.

הורים, אתם לא לבד! יש פתרון לקשיים עם הילדים, שמשנה את האווירה בבית